האם תפיסת הסימטריה של היציבה משתנה בין עמידה לשכיבה? האם המודעות הגופנית יכולה לשפר תפיסת סימטריה זו? וכיצד כל זה קשור למחשבת הגוף?

המחקר הוצג בכנס מדעי באוקספורד, יולי 2017. והתפרסם בכתב העת הישראלי לפיזיותרפיה, אוגוסט 2017 ובכתב העת הבין לאומי Gait&Posture בשנת 2019.

הכול התחיל בספר שהתגלגל לידיי בשנת 2013. הספר הציג סקירה מקיפה של מחקרים מדעיים. המחקרים בדקו את ההשפעה והיעילות של טיפולים שונים בשיקום בעיות גופניות מגוונות. הספר עורר את סקרנותי מאחר והגעתי לשיטת מחשבת הגוף כדי לשקם את גופי. שנים של ספורט תחרותי, אומנויות תנועה שונות וגלישת גלים, השאירו זיכרונות מתוקים אך גם כמה צלקות ומקומות שחוקים קרועים וקצת שבורים, שהותירו אותי מחוץ למגרש זמן רב. כמו כתף פרוקה ושבר מאמץ באחת מהחוליות. עקב בצד אגודל, בהתמדה וסבלנות הותרו להן הפלונטרים הסבוכים של הגוף ולמדתי לחזור ולעשות את הדברים אבל אחרת.      

קצב התנועה אפשר לראות את הנוף כמו במהלך נסיעה איטית לאורך מפרץ. בזכותה הואר עולם שלם שהיה פה כל הזמן אבל רק כעת, יכול היה להתגלות. בכל שיעור נשלחה אלומת אור של מודעות לכיוון אחר וחשפה בגוף רמזים דקים על השלד, היציבה, או אפילו ההתנהגות. סידור נכון או החזקה מיטיבה העלימה והשקיטה לאט ובהדרגה את כל הכוחות הטקטוניים שהרעידו את האדמה מזה שנים. לעיתים השיעור עבר כמו זכוכית מגדלת המחפשת בדקדקנות של מעבדה. לעיתים השיעור עבר כמו מגדלור המאיר מרחוק נמל ובו מבנה אדריכלי הכפוף לחוקים הנדסיים מדויקים. אבל לא רק המבנה מתערער. הרוח שנשבה הייתה זו שהייתה צריכה להראות גמישות ולוותר, לא להגזים. עליה היה יותר קשה להשפיע אך דווקא אותה צריך היה למתן ולהרגיע.

בעקבות הספר החלטתי לצאת למסע מחקרי חוצה יבשות, אנשים, שפות, עמקים ופסגות.

התייעצתי עם יוספה מיכאלי והתחלתי לחפש אכסניה אקדמית לביצוע המחקר. לאחר שיטוט בין מוסדות מצאתי את פרופסור חגי פיק והפיזיותרפיסטית ד"ר אלה בין מהמחלקה לאנטומיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב שהביעו עניין ורצון להנחות אותי. היעד הבא –  שאלת המחקר.

באותו זמן עבדתי בבית החולים רעות בתור מטפל במחלקה לרפואה משלימה. לרוב עם אנשים שעברו אירועים מוחיים. אירוע מוחי הוא מצב קיצוני פתולוגי שגורם לסימפטומים של אסימטריה תנועתית והתנהגותית כמו שליטה לא טובה של צד אחד בגוף עד לכדי שיתוק. בנוסף שמתי לב בקבוצות שלימדתי, שבסוף שיעור, אדם שהגיע לשיעור, אפילו כזה שבא פעם ראשונה, עומד קצת יותר טוב, טיפה יותר מאורגן, חלקי הגוף יושבים במקום, קצת יותר זקוף, מעט יותר סימטרי. סימטריה הכוונה לסימטריה הדו צדדית (בילטראלית) של הגוף.

תחושת האסימטריה והסימטריה ביציבה של הגוף היא אחת מכמה מעקרונות יסוד בעבודה הגופנית במחשבת הגוף. שיפור תפיסת הסימטריה של היציבה חשוב לפיתוח של יציבה ותנועה נכונה ולא מזיקה, כזו היכולה להתדרדר ולהחמיר עם השנים. לא רק בקרב אנשים בעלי מצבים של עקמת (סקוליוזה) או אנשים הסובלים מכאבים אורתופדיים, פציעות ספורט או תאונות, אלא לכל אדם באשר הוא הולך על שתיים. יוספה מיכאלי דנה בכך רבות בספרות של שיטת מחשבת הגוף בכמה היבטים שונים: אנטומיים, מכאניים, התנהגותיים, וטיפוליים.

בשיעורי מחשבת הגוף עובדים בשלל מגוון של מנחי גוף שונים: עמידה, עמידה שפופה, רביצה, עמידת שש, ישיבה, ישיבת ברך לכף רגל ושכיבות – על הגב או על הצד. חלק ממנחי הגוף סימטריים וחלקם אסימטריים. החלטתי לבדוק שני היבטים של עקרון הסימטריה הזה. היבט ראשון, הוא ההיבט המכאני: האם מנח הגוף שלנו משפיע על הסימטריה או האסימטריה. ז.א האם כשאנו נמצאים במנח של שכיבה או עמידה, מידת הסימטריה שלנו משתנה ספונטאנית או אפריורית.
היבט שני קשור יותר למוח ולתפיסה שלנו את היציבה של עצמנו: האם אפשר לכוון אדם באופן מילולי למצוא את האמצע שלו ע"י הפניית הקשב והמודעות לאזורים שונים בגוף לפי עקרונות היציבה של מחשבת הגוף? מציאה של הסימטריה של היציבה הוא תהליך ארוך הנלמד לאורך שנים בתור מיומנות גדלה ומתפתחת לאט. מכיוון שהמחקר שלי עמד להתבצע במסגרת תואר שני, הייתי מוגבל בניסוי על בני אדם של מפגש חד פעמי עם הנבדק. עובדה זו הטילה ספק רב אם אצליח להוכיח היבט זה. בכל זאת יצאנו לדרך.

אבל איך מודדים יציבה? ללא מלגה ותקציבים מצאתי, לאחר חיפוש ארוך, תוכנה חינם אין כסף באינטרנט שתעשה את זה. החיסרון היחיד היה שהייתי צריך ללמוד פורטוגזית כדי להשתמש בה. שיטת המדידה נקראת שיטה פוטוגרמטרית. שיטה באמצעות צילום בעלת תקיפות מדעית. על כל נבדק מדביקים כדורי קלקר במקומות דו צדדים שונים בגוף. כמו כתפיים, אוזניים, ברכיים וכיוצא בזה. לאחר מכן מצלמים את הנבדק עומד או שוכב. התמונות עוברות עיבוד דיגיטלי בעזרת תוכנת מחשב המנתחת אותם ונותנת נתונים כמותיים על היציבה של הנבדקים. את נתונים הללו מנתחים מבחינה סטטיסטית לצורך ניתוח תוצאות הניסוי והסקת המסקנות.

קיבלתי אישור להקים מעבדת יציבה זמנית בחדר הסמינרים של המחלקה לאנתרופולוגיה. חדר יחסית גדול שאפשר לי לצלם אנשים בעמידה וגם ובשכיבה. קירות החדר היו מוקפים ארונות עם דלתות זכוכית. בתוכן, האוסף הגדול ביותר בארץ, של גולגולות עתיקות השייכות למחלקה. זנים של קופים, גורילות, ניאנדרטליים והומו ספיאנס פרה היסטוריים עקבו אחרי כל תנועה שעשיתי מבעד לדלתות הזכוכית. בדקו איתי בדריכות ובקפדנות, כל אחת ואחד מ-37 הנבדקות והנבדקים.

אבל איך מודדים תפיסה של היציבה בלי ציוד יקר המדמה פעילות מוחית? בשביל להבין זאת באופן פשוט נעשה ניסוי דומה כעת. 

שבו באופן שהכי נוח ומוכר לכם. צ'יז. זאת התמונה הראשונה של הניסוי. עכשיו, שבו באופן הכי סימטרי שאתם יכולים. חייכו. זאת התמונה השנייה. תמונה שלישית, שבו. נשמו. סדרו את כפות הרגליים מקבילות ברוחב שלא עולה על רוחב האגן. הרגישו איך אתם יושבים. האם אתם יושבים באמצע. סימטריים, תנו תשומת לב לאגן. זהו את המגע של עצמות הישיבה. גלגלו זנב אחורה וקדימה וסדרו את האגן על עצמות הישיבה. פזרו משקל שווה בין הצד הימני של האגן לצדו השמאלי. עם מעט בטן אסופה ונשימה רציפה מתוך מרכז האגן בנו את החוליות. סדרו את הגב זקוף בחזית אחידה, ישר, מבט לפנים. חזיתי. ללא סיבוב. כמו אנך היוצא ממרכז האגן. עזבו את הכתפיים, שכמות וידיים בצדי הגוף. משוחררות. נשמו. בנו את הצוואר בהמשך לבית החזה. במרכז. סימטרי. עם סנטר מעט אסוף ומבט לפנים. תמונה שלישית.

התמונה הראשונה מייצגת את הישיבה הטבעית, הנורמאלית והנוחה של הקורא או הקוראת. התמונה השנייה מראה את הישיבה הסימטרית הסובייקטיבית, כמו שהקורא תפס אותה נכון לאותה נקודת זמן. התמונה השלישית מציגה את הישיבה של הקורא לאחר שעבר התערבות קלה לפי עקרונות שנגזרו ממחשבת הגוף. התערבות שכל מטרתה  הייתה לנסות לעזור לארגן את הישיבה באופן הכי סימטרי שאפשר. שאלת הניסוי היא האם הצלחנו לשפר את הסימטריה בין הישיבות השונות הללו או לקלקל? אם היינו מצלמים ייתכן והיינו מקבלים תשובה.

בניסוי שלנו עשינו את אותו הדבר אבל בשני מנחי גוף: עמידה חזיתית ושכיבה על הגב. ז.א, הגדרנו שלושה סוגי עמידות ושלושה סוגי שכיבות. עמידה/שכיבה טבעית, עמידה/שכיבה סובייקטיבית ועמידה שכיבה לפי פרוטוקול מחשבת הגוף. בדקנו איזה צילום הציג את העמידה הסימטרית היותר. ואותו הדבר בדיוק למנח בשכיבה על הגב.
מכיוון שבדקנו שני מנחי גוף שונים, יכולנו להשוות, גם ביניהם. למשל, האם העמידה הטבעית סימטרית יותר או פחות מהשכיבה הטבעית על הגב? במילים אחרות, האם יש מנח גוף המעודד אסימטריה או להיפך האם אחד מהמנחים מעודד סימטריה של חלקי הגוף באופן ספונטאני.     

תוצאות הניסוי הצביעו על שני הבדלים מעניינים. הראשון היה כשהשווינו בין עמידה טבעית לשכיבה טבעית. ללא התערבות כלל. ראינו ששכיבה על הגב מעודדת סימטריה דו צדדית של הגב יותר מהעמידה הטבעית. ז.א בשכיבה, מנוטרלים כוחות הגרביטציה ומתקיים תיקון ספונטאני  בגב לכיוון של סימטריה דו צדדית. תוצאות דומות נצפו במחקרים אחרים שבדקו אנשים עם עקמת. מחקרים אלו הראו, בעזרת MRI, תיקון ספונטאני של עד 30 אחוזים בעקומות עמוד השדרה ז.א החוליות במעבר מעמידה לשכיבה.

ההבדל השני קשור להיבט השני שנבדק או לאקדח שהונח במערכה הראשונה. מסתבר שכשהשווינו בין העמידות השונות איזו עמידה הכי סימטרית – הראשונה הטבעית, השנייה הסימטרית הסובייקטיבית או השלישית, לפי מחשבת הגוף. האחרונה הראתה סידור של יציבה הכי סימטרית. למרבה ההפתעות והספקות, סידור עמידה לפי פרוטוקול מחשבת הגוף אחרי מפגש אחד כן הניב תוצאות מובהקות סטטיסטית. התוצאות הראו שיפור במידת הסימטריה של הגב. ז.א ניתן להשפיע על תפיסת הסימטריה של היציבה כשמפנים את הקשב והריכוז לפרטים המתאימים ואף לשפר אותה במפגש אחד. כמובן, שעל מנת לשמר החזקת גוף כזו, יש לחזור על כך פעמים אינספור בשיעורים ע"י אימון והתמדה לאורך שנים. אבל ניתן לראות שפרמטר זה על בר לימוד אחרי מפגש אחד.

להמשך הרחבה על הדיון והמסקנות מוזמנים לעיין במאמר שהופיע בכתב העת הבין לאומי Gait&Posture בשנת 2019.