ביום העצמאות האחרון שודר ברדיו ראיון עם טיס קרב ותיק ומנתח מוח בכיר, שנסב על נושאים שונים מתחום עבודתם, בעיקר על הצד היצירתי שבה. התפתחה שיחה מעניינת ואף מפתיעה, במיוחד לקראת סיומה: המראיינת התייחסה לסיטואציה מסוימת מתוך עבודתם, תיארה אותה כמאוד מרגשת, מה שהביא אותה לשאול אותם – אם יש להם תחושה של נגיעה אלוהית..? של כיבוש השמיים..? מנתח המוח השיב ישר ובנחרצות (ובאנגלית) זו רק עבודה! ואילו הטיס אמר – וכאן ההפתעה – זו עבודה.. אבל עבודה שיש בה הרבה אסתטיקה.. ולאו דווקא העוצמה היא זו שתמיד מרגשת.. מה שמרגש לפעמים זו דווקא הטיסה האיטית.. השקטה.. בסיבובים חסכוניים.. כשנישאר מעט דלק.. מעל שכבת עננים.. עם שמש אדומה שוקעת לקראת לילה..

התיאור הזה היה מרגש, מעורר השראה, וחיבר אותי למחשבות מתחום "מחשבת הגוף". תהיתי (וגם הוקסמתי) כיצד המקום של השקט, האיטיות והמינימליזם מצליח להישמר ולהתנוצץ מבעד למחויבות להשגת המטרה, למהירות העל- קולית, לעוצמה, לכובד..

האיכויות האלה של השקט והאיטיות עולות ומנצנצות מהחלק הפנימי, העמוק והמוסתר של נפשנו. גם העדינות, הרוך, הנועם ואיכויות נוספות – גנוזים בעומק נפשנו, שזורים וכלולים זה בזה.

לא פשוט לכתוב על נקודה פנימית זו שבנפש, שהיא כה סמויה ונסתרת. אלא שדברים אלו מתכתבים עם "מחשבת הגוף", ולאחר יותר מ-30 שנה של העמקה בה, והתוודעות דרכה לאותה נקודת עומק פנימית, אני מעיזה להגיד עליה משהו (וגם כי הדברים מתקשרים ללימודי היהדות אותם אני לומדת בשנים האחרונות).

במחשבת הגוף לומדים תנועה נכונה, שהיא, באותה מידה, מעצם היותה נכונה, גם בריאה ומיטיבה. כלומר, בה במידה שאנחנו רוכשים דרך תנועה נכונה ומתוקנת, אנחנו יכולים להשיג, בהתאמה, בריאות אורתופדית אופטימלית ותועלת גופנית רבה; וההפך: תנועה לא מתוקנת עלולה לגרום לנזקים, ולשבש את מצבנו.

לשאלה – מהי תנועה נכונה (שהיא בהחלט שאלה מהותית ועיקרית בתפישת מחשבת הגוף) לא אכנס כאן, אלא, אציג פן אחד שלה ששייך ללב העניין של כתיבה זו: תנועה נכונה היא תנועה שמחוברת ויונקת מאותו מקום עמוק ופנימי בנפש – בו גנוזות האיכויות הרוחניות שלנו!
המשמעות העצומה של כך היא ההבנה שמתקבלת, שאי אפשר ללמוד תנועה נכונה, אשר מועילה ומיטיבה באמת, מבלי להתחבר לאיכויות האלה! אם, למשל, לא נפַתח מספיק את תכונת העדינות שבנו, לא יהיה לנו קל להגיע לדיוק של התנועה, להבנה שלה, ומכאן, לא נוכל, כנראה, להשיג תועלת גופנית אמתית, מניעה של נזקים, ריפוי של בעיות ושחרור מכאבים.

זה נשמע אולי תובעני ולא קל להשגה, אולם למעשה, יש כאן תהליך של הזנה הדדית: כשאנחנו מתרגלים תנועה בצורה נכונה, אנחנו לא רק יונקים מהאיכויות הרוחניות שלנו, אלא גם, בו-זמנית, מעוררים ומפתחים אותן. בה במידה שאנחנו שמים לב לדיוק התנועתי- גופני, אנחנו יוצרים את החיבור לרובד הרוחני-פנימי: לעדינות, לרוך, לשקט, וגם ליופי ולאמת..

נבהיר כאן, ששיטת מחשבת הגוף מבוססת, בראש וראשונה, על ידע רחב, הבנה, כללים וחוקים גופניים – מדעיים (אנטומיה, פיזיולוגיה, וכו') אלא, שכאמור, אנחנו צריכים לשאוף לחיבור של אלה לחכמה רחבה ומקיפה יותר, שכוללת בתוכה את הערכים הרוחניים שלנו (ואמנם- כדוגמא למסר האחדותי – הידע "משתנה" בתוך השלם, המסקנות ודרכי היישום המתקבלות על בסיסו הן אחרות לגמרי במחשבת הגוף). האחדות הנרקמת מאפשרת, לא רק השגה של דרך תנועה נכונה ובריאות פיזית, אלא גם את עידון הגוף והנפש, וגם את חיזוק הצד הרוחני – נשמתי.

ויותר בעומק, נראה שיש כאן משהו מיוחד במינו – המחשה ייחודית שמדגימה כיצד עבודה שקשורה ברובד הפיזי, הנמוך, כביכול, (בעיות גופניות, כאבים וכו') כדי שהיא תישא פירות ותיעשה ברצינות, היא מחייבת את "התערבות" הרובד הכי גבוה שלנו – הרובד הרוחני-נשמתי.