מאת דבורה רפלד- זילברשטיין
מתוך הכתבה:
…"מחשבת הגוף אינה מבוססת על פעלולי תנוחה קבועים ונלמדים, אלא על תרגילים, תנועות וארגוני יציבה שונים ובלתי קבועים, המצטרפים זה לזה לכדי רצף כמעט כוריאוגראפי בעל מבנה יחודי לכל שיעור ושיעור.
הדבר מאפשר גיוון אינסופי, והקשב הגופני שהשיעור פותח מאפשר לחוות את הדקויות הגופניות מתוך אנינות תנועתית שהולכת ומתפתחת ככל שהוותק מצטבר. גם אם תנוחה מסוימת חוזרת בשיעורים השונים, הרי ההקשר התנועתי החדש שבו היא נתונה מעניק לה אופי ואיכות חדשים."
…"למרות שכל שיעור מתמקד באזור גופני מסוים, הגוף כולו מטופל בשיעור. הקשר בין האיבר במסוים לבין יתר חלקי הגוף יילמד וייבחן במהלך השיעור בווריאציות שונות. כאן ההוליזם אינו סיסמא. הזיקה בין האברים השונים היא חלק מן החוויה התנועתית, זה התחביר של שפת התנועה הנלמדת."
"הארץ" ספרים 19.8.98
