השפעת הפעילות הקבוצתית בשיטת מחשבת הגוף על התפקוד של האוכלוסייה הבוגרת

תקציר:

מטרתו העיקרית של המחקר הייתה לבדוק את השפעת הפעילות הקבוצתית בשיטת מחשבת הגוף על התפקוד של האוכלוסייה הבוגרת.

נבדקו שלושה פרמטרים של תפקוד: תפקוד נפשי, קוגניטיבי והערכה עצמית הקשורה לבריאות. שיטת המחקר שנבחרה היא כמותית, שילוב של שלושה שאלונים:

שאלון להערכת איכות חיים הקשורה לבריאות – (SF36) אשר כלל שמונה ממדים: Physical Functioning Role Physical, Body Pain, General Health, Vitality, Social Functioning,  Role Emotion, Mental Health, Changes in health.

שאלון הרגשות, שאלון מצב רוח – (POMS-H) הכולל  שישה ממדים: Vigor, fatigue, Tension, Depress, Anger.

מבחן מהירות חשיבה  Trail Making Test (TMT) Parts A & B .

השתתפו במחקר שלוש קבוצות נחקרים נשים וגברים בני שבעים ומעלה : קבוצה ראשונה השתתפה במהלך עשר שנים ויותר בשיעורי מחשבת הגוף פעמים בשבוע, קבוצה שנייה של הנחקרים עבדה בחדר כושר כער שנים לפחות וקבוצה שלישית של אנשים שאינם מתעמלים כלל, אך מגיעים למועדון הבריאות באופן סדיר.

תוצאות המחקר מאששות את השערות המחקר ומלמדות פעילות גופנית משפרת את תפקודו הנפשי של הקשיש, מעלה את הערכתו העצמית ומשפרת את תפקודו הקוגניטיבי. הקשישים שבקבוצת מחשבת הגוף הפיקו תוצאות טובות אף יותר ממתעמלי חדר הכושר בכל הקשור בתפקוד הרגשי והקוגניטיבי ובכל הקשור להערכה עצמית תוצאות שתי הקבוצות הללו הראו ציוני מתחלפים. מתעמלי מחשבת הגוף וחדר הכושר הראו ממצאים דומים בתפקוד הפיסי, בחיוניות ובתפקוד הרגשי, אך מתעמלי מחשבת הגוף דיווחו על בריאות כללית טובה יותר ופחות כאב ממתעמלי חדר הכושר.

אנו למדים כי שיטת מחשבת הגוף הכוללת פעילות גופנית, חברתית וקוגניטיבית אכן הראתה את הציונים הגבוהים ביותר כפי ששוער.

מבחר פסקאות מן המחקר:

עמ' 40: "ממד החיוניות – (VIGOR) ממוצע הציונים של קבוצת מתעמלי מחשבת הגוף בממד זה הוא הגבוה מבין שלושת הקבוצות. קשישים אלו נמצאו בעלי חיוניות גבוהה ביותר (3.44) הם מרגישים יותר פעילים, מלאי אנרגיה, נמרצים ומלאי מרץ. אחריהם מתאמני חדר הכושר (2.61) ורק בסוף קבוצת הלא מתאמנים (2.17). מחקרים, שבדק Arent et al.  (2000) במטא אנליזיס שקיים, דיווחו על קשר בין מצב רוח, שהוא רגש חיובי, ופעילות גופנית והמתאם היה דומה לבדיקות של הרגשות השליליים. גם במטא אנליזיס של  (Netz et al., 2005),  נמצא כי לפעילות אירובית ולכוח יש השפעה על החיוניות של הקשיש."

"ממד העייפות – (FATIGUE) ממוצע הציונים של קבוצת מחשבת הגוף בממד זה נמצא הנמוך ביותר משל שלושת הקבוצות (66.). קשישים אלו נמצאו עייפים פחות, שחוקים פחות, פחות תשושים, ופחות סחוטים. לעומתם נמצא כי ממוצע הציונים של מתאמני חדר הכושר גבוה יותר (99.), וגבוה עוד יותר נמצא ממוצע הציונים של קבוצת הלא מתאמנים (1.56)."

עמ' 41: "ממד המתח – (TENSION) ממוצע הציונים של קבוצת מתאמני מחשבת הגוף נמצא בממד זה הנמוך ביותר מבין שלושת הקבוצות (25.)"

"ממד הדיכאון – (DEPRESS)  ממוצע הציונים של קבוצת מחשבת הגוף בממד זה נמצא הנמוך ביותר מבין שלוש הקבוצות (17.) אנשים אלו דיווחו על עצמם כפחות מדוכאים, פחות חסרי תקווה, פחות בודדים ואומללים, פחות עגומים ופחות נואשים. ממוצע שתי הקבוצות האחרות היו גם הם נמוכים אך גבוהים משל מחשבת הגוף."

"ממד הכעס – (Anger) ממוצע ציונים לממד זה הוא הנמוך ביותר מכול הממדים האחרים בקבוצת מחשבת הגוף (09.) בקבוצה זו נמצאו האנשים פחות כועסים, פחות זועמים, פחות מרוגזים, פחות עוינים, פחות עצבניים, פחות זועמים ופחות מוכנים לריב. בקבוצות האחרות תוצאות ממד זה נמצאו גבוהות יותר ממד הדיכאון. קבוצת מתעמלי חדר כושר (62.) וקבוצת הלא מתעמלים (1.09)."

עמ' 43: "בריאות כללית (GH –General Health) – למרות שממוצע הציונים של חברי מחשבת הגוף בממד זה היו טובים יותר, אחריהם קבוצת חדר הכושר ורק בסוף קבוצת הביקורת."

"כאב גופני  (Body Pain) – המחקר מצביע על דיווח נמוך של קבוצת הביקורת לכאב פיסי. קבוצת חדר הכושר דיווחו על יותר כאבים מקבוצת מחשבת הגוף. "

עמ' 45: "שיטת מחשבת הגוף כשמה כן היא, יש בה עידוד לחשיבה, להבנה, לקניית ידע ומידע. הערך המרכזי ב"מחשבת הגוף" הוא הדאגה לרווחתו ותקינותו של הגוף, אך את זה ניתן לרכוש בראש וראשונה ע"י  רכישת מודעות גופנית והבנת הגוף. בשיעורים של מחשבת הגוף המתעמל מבצע את המוטל עליו עם הרבה מחשבה וחשיבה.

שיעורי מחשבת הגוף שונים האחד מהשני, לכל שיעור יש נושא מרכזי אחר אשר מביא לגיוון נרחב ביותר של התרגילים, התנועות, ושטף זרימת התנועה. גיוון זה מעודד פתיחות לחידושים, מאלץ את המתעמל לחשוב, להבין ולבצע כל שיעור מחדש. כל שיעור הוא יצירה נפרדת. המורה בשיעור אינו מדגים את התרגילים והתנועות אלא מעביר אותם מילולית מה שמאלץ את המתעמל להקשיב, להבין את התנועה לעבד אותה ולבסוף ליישמה  בגוף. תהליך זה הוא תהליך קוגניטיבי מורכב, אשר מעודד חשיבה מהירה, ריכוז והפניית קשב רציפה במהלך השיעור כולו. התנועה המורכבת אינה  אוסף של תרגילים אלא שטף תנועתי זורם, הדבר דורש בנוסף ליתרונות הגופניים גם חשיבה עמוקה יותר ויכולת הבנה של נושא השיעור, המורכבות שלו והיעדים שלו.

השיטה מאמינה בהתאמת פתרונות התנהגותיים וגופניים אישיים, על כל מתעמל ניתנת האחריות להבין את צרכיו ולפעול להשגתם, דרך גמישות מחשבתית, חיפוש מתמיד של פיתרונות.

אלמנט נוסף שעשוי להוסיף להתפתחות הקוגניטיבית הוא המטלה שניתנת למתעמל ליצור תנועה חדשה הקשורה לשיעור. על המתעמל להיזכר בתנועות שבוצעו בשיעור, לעבד אותן ולחבר מהן שטף תנועתי חדש המתאים לו, דבר המפתח יצירתיות, העברה של הנושא לתנועות חדשות, העמקת החשיבה והעברה של החשיבה למעשים, לתנועה ויישומה. 

בשיעור "מחשבת הגוף משולבים לא פעם הסברים תיאורטיים המגבירים את ההבנה וההיגיון בתנועה. המתעמל רוכש מושגים בהירים ונכונים, היגיון פיסיקלי  ביו מכני ואנטומי של התנועה. Flavell (1976) שקבע את המושג מטא קוגניציה טען כי כדי לשמר אותה יש לבצע תכנון, בדיקה, בחירה, הסקת מסקנות, שאילת שאלות (לעצמי), אינטרוספקציה, אינטרפרטציה של חוויה מסוימת, שיפוט והערכת ידע (אישי) ביחס למשימה, וכד'. ועוד טען כי פעולות אלו הן פעולות מודעות שעם הזמן והניסיון יכולות להפוך לאוטומטיות ובלתי מודעות. מחשבת הגוף מכילה בתוכה את כל המרכיבים הללו ומעודדת העברת הידע התנועתי לחיי יום יום.

לעומת קבוצה זו קבוצת מתעמלי חדר הכושר, עוסקים בפעילות גופנית שאינה דורשת חשיבה, או מאמץ מחשבתי כלשהו. מתעמלים אלו יכולים תוך כדי פעילות על מכשיר מסוים לעסוק בדברים אחרים כגון, ניהול שיחה חברתית, צפייה בטלוויזיה ועוד. הפעילות בקבוצה זו היא גופנית בלבד ללא תשומת לב להבנה, רכישת ידע, הקשבה או פעילות קוגניטיבית אחרת.  על אחת כמה וכמה קבוצת הלא פעילים."